כינוס איטלקי ישראלי בנושא העברת טכנולוגיה

בתאריכים 23-24 לנובמבר נערך בתל-אביב כנב דו-לאומי איטלקי ישראלי בנושא העברת טכנולוגיה. האירוע היה מעניין במיוחד.
הכנס נפתח (לאחר הנאומים הפוליטיים) בדיון לגבי העברת טכנולוגיה – מהמעבדה לתעשייה. הרכב הפנל היה מעניין במיוחד. את הצד הישראלי ייצגו מנהלים מחברות היישום של האוניברסיטאות (ידע, רמות, בר-אילן R&D וBGנגב), בעת שהצד האיטלקי יוצג על ידי מנהלי מכוני מחקר לאומיים ( ISS, ISA, CNR, ENEA ועוד).
היו הבדלים נוספים בין שני המודלים הלאומיים שהוצגו. למרות שהגופים הישראלים שיוצגו על ידי חברות היישום היו קטנים בדרך כלל מהגופים הלאומיים האיטלקיים, הרי שהישראלים הראו מספרי גבוהים יותר של המצאות מדווחות, הגשת בקשות לפטנטים ופטנטים מאושרים. כמו כן נראה כי החברות הישראליות היו פעילות תקופה ארוכה יותר מאשר הגופים האיטלקיים.
הבדל מעניין נוסף היה בכך שבעוד שהגופים האיטלקיים הם ציבוריים והנתונים לגבי ביצועיהם הם נחלת הכלל, חברות היישום הישראליות הן פרטיות וביצועיהן חסויים. בכנס הייתה הזדמנות לקבל נתונים סטטיסטיים לגבי הבקשות ומסחור הידע שלהן.
הארגונים האיטלקיים הציגו בגאווה את נתוני חברות ההזנק שיסדו, בעוד שהחברות הישראליות הראו נטייה לרישוי ברמה דומה להשקת חברות בנות. מנכ"ל ידע אף הביע העדפה לרישוי על פני חברות הזנק. למרות שהעליתי שאלה בנוגע למהות ההעדפה, הנושא הוטה לפני שדר' נייברג הספיק לענות. לממשלות וגופי ממשל אירופאים העדפה ברורה להשקת חברות חדשות. פעילות זאת מאפשרת לכמת בבירור את תרומת פעילות העברת הידע ליצירת מקומות עבודה. ברישוי לחברות בינוניות וגדולות קשה לקשר גידול בתעסוקה להעברת טכנולוגיה. לכן מסיבות פוליטיות, יצירת מקומות עבודה על ידי השקת חברות חדשות עדיפה.

פיתוח אזורי - שיתוף פעולה בין אזורים

אתמול היה לי הכבוד להשתתף בטקס חתימה הסכם לשיתוף פעולה בין המועצה האזורית עמק-חפר, שבה אני משמש כחבר מועצה, לבין הפרובינציה של היאלונג'יאנג בסין. ההסכם דומה לברית ערים תאומות ומהווה שלב ראשוני במערכת היחסים בין שני האזורים. ההסכם כמובן הוא מחווה יפה ויוצר רצון טוב - במיוחד אם עוצרים לחשוב על חילופי משלחות וההזדמנות לנסיעות. אבל בעולם המעשי שבו אנו חיים, מה המשמעות האמיתית של הסכם כזה?
ברמה האזורית אין להסכם מסוג זה משמעות רבה, יש תרומות לפרויקטים, קשרים בין מוסדות וגפים שונים באזורים ומשלחות מסוגים שונים - פוליטיות, חינוכיות ופעילויות דומות. אבל למה עוד ניתן לצפות כאשר ברמה האזורית השלטון מוגבל בהיקף הפעילויות, התקציב והסמכות לפעול?
האם יתכן ליצור יתרון משמעותי באמצעות שיתוף הפעולה בין האזורים?
האיחוד האירופי חושב שכן, ומבין שהשיתוף דורש עידוד - וזאת באמצעים פיננסיים.תפיסת האיחוד מבוססת על ההנחה כי מלבד יתרונות במסחר בין האזורים, ניתן למצוא שיעורים אמיתיים שאזורים יכולים ללמוד זה מזה, והיכולים להוביל לשיפור כלכלי אצל המשתתפים.
המפתח הוא במציאת האמצעים שיאפשרו לאזור קטן יחסית ויזמי ללמוד וללמד אזור גדול משמעותית הפעול בסדר גודל אחר. התשובה היא כנראה ביצירת תקשורת אינטנסיבית ומתמשכת בין שני האזורים - בוגמת ועדה משותפת שתאפיין את תחומי השת"פ, תקצה את המשאבים ותתכנן את הפעילות העתידית. הנושאים לשיתוף הפעולה ישתנו עם הזמן ולכן רק תקשורת מתמשכת תאפשר שיתוף פעולה ארוך טווח. למרות שנראה כאילו המרחק עשוי להיות בעייתי לקיום התקשורת, הרי שבטכנולוגיה הקיימת, לאחר מפגש ההיכרות הראשוני שנעשה, יכולים נציגים משני האזורים להמשיך את הקשר אלקטרונית.

מה קדם, הביקוש לטכנולוגיה או להיפך?

השאלה שבכותרת היא שאלה מעניינת שעלתה בשיחה לפני כמה ימים. זאת מסוג השאלות שהתשובה עליהן לדעתי היא "כן". כיוון שיש מקרים שהביקוש קדם לטכנולוגיה, ואלו הרוב, ויש מקרים שבהם הטכנולוגיה קדמה לביקוש.
בעוד שמהבחינה הפילוסופית השאלה מעניינת, מהבחינה העסקית היא קריטית.
מקרה שבו הביקוש קודם לטכנולוגיה, כפי שכל איש שיווק מתחיל לומד, הוא מצב מצוין כי הוא מאפשר לשווק את המוצרים מבוססי הטכנולוגיה יחסית פשוט, לפי כללי השיווק הקלאסי, וזאת בעיה פתורה, עמה יודע השיווק להתמודד.
אבל, כאשר הטכנולוגיה מקדימה את הביקוש הבעיה חמורה בהרבה.
הפסקה קלה לאגדה אורבאנית / בדיחה ידועה וחבוטה: בשנות החמישים שלח מפעל לנעליים שני אנשי מכירות לאפריקה לשני אתרים שונים על מנת להעריך את פוטנציאל השיווק של מוצרי המפעל. בערב מתקשר איש המכירות הראשון ואומר:" אין מה לחפש פה, כולם יחפים, מחר אני חוזר הבייתה". חצי שעה אחריו מתקשר השני ואומר:" תתחילו לעבוד משמרת נוספת, יש פה פוטנציאל אדיר, כולם יחפים."
הראשון הוא בדיוק המקרה שלגביו אנחנו דנים, השוק אולי קיים ואולי אפילו נדע להגדיר אותו מבחינת מיקום גודל ופרופיל צרכן, אבל הביקוש לא קיים, צריך ליצור אותו. יצירת ביקוש היא מסוכנת, דורשת השקעה וחברות קטנות יכולות לכלות את כוחן לפני שיגיעו לתוצאות, ואפילו להביא לכך שמישהו אחר יקטוף את הפירות.
אחד המוצרים המוכרים היה הגלגול הראשון של הפקסימיליה, אשר לא תפס תנופה בפעם הראשונה ורק בסיבוב השני הצליח לחדור אל השוק, והפך לכלי התקשורת השימושי ביותר אחרי הטלפון בשנות השמונים ותחילת שנות התשעים של המאה הקודמת.
מוצרים רבים אחרים נעלמו מן השוק, למעשה בכל פעם שאתם שומעים על טכנולוגיה שהקדימה את זמנה, כלומר שהשוק לא היה מוכן לקלוט אותה, הכוונה למעשה היא שהביקוש לא היה קיים עדיין.
זאת מלכודת שחברות הזנק רבות עשויות ליפול בה. הטכנולוגיה היא מדהימה, ונכון שבאינטרנט ובסביבה הדיגיטלית היו טכנולוגיות שיצרו ביקושים ועשו זאת בהצלחה אדירה, אבל הכישלונות רבים מההצלחות. יכולת טכנולוגית ללא גיבוי ביקושיםמוכחים או לכול הפחות פוטנציאליים בשוק מסוכנת לכול חברה, אבל עשויה להיות קטלנית עבור חברות הזנק.
טכנולוגיה היא לא הכול - אבל השוק יכול להיות.