כלכליסט פרסם כי בחברת אדווסנט העבירו ארבע קרנות הון סיכון את המניות שבידן לעובדים ולגוף הון הסיכון האחרון. העובדים הצליחו לגייס מימון מלקוח פוטנציאלי להמשך הפיתוח והחברה ממשיכה להתקיים.
הפעולה נחשבת לייחודית בעולם ההי-טק, וקשה למצוא לה תקדים בעולם זה. לכאורה נראה הגיוני, אולם במחשבה לאחור, נדירות האירוע דורשת תשומת לב.
תעשיית ההי-טק מתגאה בכך שהיא מבוססת לא על משאבי חומרים או אנרגיה ייחודיים אלא על משאבי כוח אדם יחודיים. כוח האדם הייחודי, היקר והחשוב - עד כדי כך שלא נקרא יותר כוח אדם אלא משאבי אנוש, איננו כזה. הוא מקבל לעיתים מניות, אבל כפי שצוין, לעיתים רחוקות בלבד מקבל את השליטה בגורל החברה שהוא מסייע בהקמתה.
חשיבות הנאמנות והמסירות של העובדים לקיום ופריחת החברה היא נושא מוכר וידוע לכול מנהל, או מי שעבר הכשרה בניהול או מנהיגות. בתעשיית ההי-טק נהוגות משכורות גבוהות, ברובן תולדה של היצע מוגבל במקצועות מסוימים ופחות כתגמול על מסירות.
בהי-טק מצפים מהעובדים להיות מסורים לעבוד שעות ארוכות ולהיות זמינים 24 שעות. מצפים מהם להישגים ולקידום הפיתוח. מקדמים מתוכם את המנהלים - כדי שיבינו את הטכנולוגיה ואת השוק. אבל נותנים להם שליטה בגורל החברה, שותפות בגורל החברה במשורה. רוב עסקאות הענקת האופציות לעובדים מדברות על נתח קטן יחסית, ובודאי לא שליטה.
קרנות הון הסיכון, הנמצאות במצב נחיתות מול העובדים בהבנת השוק, הבנת הטכנולוגיה ודרישות / רצונות הלקוחות שומרות את השליטה לעצמן. הן מעדיפות את השליטה ואת הנהגה שלהן במקום לאפשר לעובדים לעשות זאת בשבילן - ואנחנו רואים את המחיר בתעשיית ההי-טק ובתוצאותיה בשנים האחרונות.
בעת שבתעשיות הותיקות הפנימו מזמן את חשיבות שיתוף העובדים בניהול החברה ובקביעת גורלה, נראה כי תעשיית ההי-טק רק מתחילה להפנים את הרעיון. האם זה סימן לבגרות? נחיה ונראה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה