מערכת חדשנות לאומית

בשבוע שעבר השתתפתי בכנס בנושא חדשנות בת קיימא באוניברסיטת אלגרבה בפארו פורטוגל. הכנס היה מוצלח וההרצאות מעניינות. עבורי היה זה הביקור הראשון מזה חמש שנים ומעבר לכנס התעניינתי בשני היבטים – המצב הכלכלי העכשווי ואווירת החדשנות בפורטוגל.
אחת הפרזנטציות דנה במדיניות הנפקת חברות הבת מהאוניברסיטה. היה מעניין להשוות את הפעילות של חברת היישום של האוניברסיטה לזאת של חברת יישום בישראל. היחידה האחראית על מסחור הידע באוניברסיטה בפורטוגל, נדרשת לתחרות חדשנות על מנת לקבל מספיק פרויקטים. לאחר מכן החברה מאמנת את צוות הניהול של הפרויקטים ובעקבות זאת מסייעת לפרויקט לגייס השקעה, מארחת אותו במבנה דמוי חממה (תמורת תשלום) וכשהפרויקט מוכן לפעול כחברה עצמאית משגרת אותה לעולם הרחב. היחידה אינה מחזיקה במניות מחברת ההזנק. כמובן ששיטה זאת מגבילה את יכולת היחידה לייסד חברות הזנק.
חברת היישום הישראלית מקבלת רעיונות לחברות הזנק מהמדענים באוניברסיטה, על החברה לסנן את הרעיונות, לגייס מוביל עסקי ולתת לו לגייס את ההשקעה, או לסייע לחברה החדשה להיכנס לחממה טכנולוגית. חברת היישום מחזיקה במניות ובאם אפשר גם מעבירה את הידע ברישיון. לכן תיאורטית חברת היישום הישראלית יכולה להזניק חברות ללא הגבלה.
מדוע קיים הבדל כזה בשיטות העבודה של החברות? לתשובה הברורה שני חלקים: מצד אחד הנטייה הטבעית למסחר רעיונות שהיא גבוהה יותר בישראל; מצד שני התשתית היותר מגוונת, חממות טכנולוגיות, קרנות הון סיכון, וכלי עזר נוספים הנפוצים יותר בישראל והמאפשרים לחברת היישום להתמקד בפעילות הראשית שלה.
הנטייה הטבעית מטעה – היא טבעית רק בחלקה. רובה נובע מהתרבות המקומית ומהחינוך. עידוד האינדיבידואליות, חשיבה חופשית פתרונות לא שגרתיים היה דומיננטי בחרה הישראלית מתחילתה. התרבות מאופיינת בהערצה ליכולת האלתור בניגוד לתכנון, וביכולת לתת את כל מה שיש לך על מנת להגיע לתוצאה.פורטוגל העדיפה קונפורמיות וסדר, דיוק ותכנון.
אם נחזור בזמן לסוף שנות השמונים, נמצא ישראל שלא שונה בהרבה מפורטוגל של היום. מעט יזמים, תשתית תומכת קטנה וכדומה, מכאן שהשינוי של המערכת הפורטוגזית לאחת הדומה לישראלית של היום ניתן לביצוע. כיצד?
אציע את הדרך הבאה:
חשוב לזכור שיצירת תשתית חדשנות דורשת כמות מספקת של פרויקטים בתהליך, אחרת תיצר תחושת אי-התאמה העלולה להוביל לתוצאות שליליות. אם תיצור 100 קרנות הון סיכון שלא יהיו להן מספיק פרויקטים טובים למימון, אי היכולת להחזיר את ההשקעה תבטיח שיקח זמן רב מאוד לסקטור הון הסיכון להתאושש. לכן אין טעם להעתיק מערכות שלמות אלא לתת להן להתפתח. בשלב הראשון יש ליצור את הביקוש, לחנך לחדשנות, לעודד יצירת פרויקטים, ורק לאחר מכן להזמין את "כלי" העזר או לבנות אותם לפי הצורך.
איזה סוג חינוך? כיצד לבצע זאת?
על כך בפוסט הבא......

פיתוח אזורי - שיתוף פעולה בין אזורים

אתמול היה לי הכבוד להשתתף בטקס חתימה הסכם לשיתוף פעולה בין המועצה האזורית עמק-חפר, שבה אני משמש כחבר מועצה, לבין הפרובינציה של היאלונג'יאנג בסין. ההסכם דומה לברית ערים תאומות ומהווה שלב ראשוני במערכת היחסים בין שני האזורים. ההסכם כמובן הוא מחווה יפה ויוצר רצון טוב - במיוחד אם עוצרים לחשוב על חילופי משלחות וההזדמנות לנסיעות. אבל בעולם המעשי שבו אנו חיים, מה המשמעות האמיתית של הסכם כזה?
ברמה האזורית אין להסכם מסוג זה משמעות רבה, יש תרומות לפרויקטים, קשרים בין מוסדות וגפים שונים באזורים ומשלחות מסוגים שונים - פוליטיות, חינוכיות ופעילויות דומות. אבל למה עוד ניתן לצפות כאשר ברמה האזורית השלטון מוגבל בהיקף הפעילויות, התקציב והסמכות לפעול?
האם יתכן ליצור יתרון משמעותי באמצעות שיתוף הפעולה בין האזורים?
האיחוד האירופי חושב שכן, ומבין שהשיתוף דורש עידוד - וזאת באמצעים פיננסיים.תפיסת האיחוד מבוססת על ההנחה כי מלבד יתרונות במסחר בין האזורים, ניתן למצוא שיעורים אמיתיים שאזורים יכולים ללמוד זה מזה, והיכולים להוביל לשיפור כלכלי אצל המשתתפים.
המפתח הוא במציאת האמצעים שיאפשרו לאזור קטן יחסית ויזמי ללמוד וללמד אזור גדול משמעותית הפעול בסדר גודל אחר. התשובה היא כנראה ביצירת תקשורת אינטנסיבית ומתמשכת בין שני האזורים - בוגמת ועדה משותפת שתאפיין את תחומי השת"פ, תקצה את המשאבים ותתכנן את הפעילות העתידית. הנושאים לשיתוף הפעולה ישתנו עם הזמן ולכן רק תקשורת מתמשכת תאפשר שיתוף פעולה ארוך טווח. למרות שנראה כאילו המרחק עשוי להיות בעייתי לקיום התקשורת, הרי שבטכנולוגיה הקיימת, לאחר מפגש ההיכרות הראשוני שנעשה, יכולים נציגים משני האזורים להמשיך את הקשר אלקטרונית.

ומה אחרי הקרנות?

החדשות בנושא קרנות הון הסיכון אינן מעודדות. במשך שנים התגאו הקרנות הישראליות ביכולת הגיוס שלהן, שנבעה מהסתמכות על שני פרמטרים: מספר חברות ההזנק הרבות יחסית בישראל; ומספר סיפורי הצלחה מסחררים. אולם מעבר ליכולת הגיוס המרשימה, מספר ההצלחות האמתיות, ורווחיות ההשקעה בקרנות לא היו מרשימות מספיק על מנת לעבור את המשבר האחרון.
בעוד שירידת ממוצע הגודל של הקרנות בארה"ב נזקף לזכות או לחובת המשבר האחרון, קשיי הגיוס בארץ נובעים בנוסף מביצועים כלליים נמוכים של הענף. הגדלת מספר השנים עד למימוש ההשקעה, מקטין את הרווחיות השנתית או ההחזר השנתי על ההון, כמן כן המשבר הנוכחי וירידת מספר חברות ההזנק מקשה עוד יותר על קרנות הון הסיכון להראות רווחיות המתחרה באלטרנטיבות אחרות להשקעה, ומכאן הירידה ביכולתן לגייס.
אבל השאלה הגדולה היא - מה יתפוס את מקום הקרנות? מה יקרה לחברות ההזנק בארץ?
נחלק את התשובה לשני חלקים: חברות הזנק עם השקעה קטנה; חברות הזנק עם השקעה גדולה.
חברות הזנק הדורשות השקעה קטנה, יוכלו להמשיך לגייס ממשקיעים פרטיים וקרנות שישרדו, וגם אם יראו החזרים נמוכים יותר על ההון יש לשער שחלק מהשוק יישאר, ואולי נראה התמחויות סקטוריאליות בהמשך.
חברות הזנק הדורשות השקעה גדולה - כאן טמונה המכשלה העיקרית. אנג'לים ומשקיעים פרטיים קטנים נרתעים מהשקעה בחברות הדורשות השקעות גדולות כי ברור להם שבהמשך הם ימחקו ולמעשה היכולת שלהם להחזר לאורך זמן תיפגע. למעט באם יהיה שינוי כללים עקב חקיקה או התמסדות תרבותית בכיוון זה, ולכך הסיכויים קלושים, לא מהם תבוא הישועה. לגבי חברות כאלו נראה כנראה "בריחה" של רעיונות והצעות למקומות בעולם בהם ניתן יהיה לגייס את הסכומים המתאימים. פתרון זה יגרום נזק לא רצוי למשק, בכך שיגרום בריחה של מקורות תעסוקה והכנסה לחו"ל, ובעקובת זאת גם בריחת מוחות בקצב מואץ.
אפשרות שלישית היא חזרתם של חברות ה bootstrap שנדחקו מהמרכז עקב עלית קרנות הון הסיכון וחברות ההזנק. חברות אלו שיתבססו על יכולתם להתקיים מהכנסותיהן כבר בשלבים הראשונים של חייהן, יוכלו לקיים את עצמן על סמך השקעה ראשונית קטנה יחסית. החיסרון של חברות אלו, שהוא בדרך כלל קצב גידול איטי יותר מאשר חברות הזנק, ישמש כיתרון לאור המשברים העולמיים האחרונים כיוון שיקטין את חשיפתן לסכנות, ויאפשר להן להתמודד עם תנאי שוק משתנים טוב יותר. חברות אלו יש לשער שיצליחו לשמור על "אזרחותן הישראלית".
האם ומתי נתחיל לראות את השינוי? אחרי החגים לבטח (לא בטוח - אילו חגים)......

מה קדם, הביקוש לטכנולוגיה או להיפך?

השאלה שבכותרת היא שאלה מעניינת שעלתה בשיחה לפני כמה ימים. זאת מסוג השאלות שהתשובה עליהן לדעתי היא "כן". כיוון שיש מקרים שהביקוש קדם לטכנולוגיה, ואלו הרוב, ויש מקרים שבהם הטכנולוגיה קדמה לביקוש.
בעוד שמהבחינה הפילוסופית השאלה מעניינת, מהבחינה העסקית היא קריטית.
מקרה שבו הביקוש קודם לטכנולוגיה, כפי שכל איש שיווק מתחיל לומד, הוא מצב מצוין כי הוא מאפשר לשווק את המוצרים מבוססי הטכנולוגיה יחסית פשוט, לפי כללי השיווק הקלאסי, וזאת בעיה פתורה, עמה יודע השיווק להתמודד.
אבל, כאשר הטכנולוגיה מקדימה את הביקוש הבעיה חמורה בהרבה.
הפסקה קלה לאגדה אורבאנית / בדיחה ידועה וחבוטה: בשנות החמישים שלח מפעל לנעליים שני אנשי מכירות לאפריקה לשני אתרים שונים על מנת להעריך את פוטנציאל השיווק של מוצרי המפעל. בערב מתקשר איש המכירות הראשון ואומר:" אין מה לחפש פה, כולם יחפים, מחר אני חוזר הבייתה". חצי שעה אחריו מתקשר השני ואומר:" תתחילו לעבוד משמרת נוספת, יש פה פוטנציאל אדיר, כולם יחפים."
הראשון הוא בדיוק המקרה שלגביו אנחנו דנים, השוק אולי קיים ואולי אפילו נדע להגדיר אותו מבחינת מיקום גודל ופרופיל צרכן, אבל הביקוש לא קיים, צריך ליצור אותו. יצירת ביקוש היא מסוכנת, דורשת השקעה וחברות קטנות יכולות לכלות את כוחן לפני שיגיעו לתוצאות, ואפילו להביא לכך שמישהו אחר יקטוף את הפירות.
אחד המוצרים המוכרים היה הגלגול הראשון של הפקסימיליה, אשר לא תפס תנופה בפעם הראשונה ורק בסיבוב השני הצליח לחדור אל השוק, והפך לכלי התקשורת השימושי ביותר אחרי הטלפון בשנות השמונים ותחילת שנות התשעים של המאה הקודמת.
מוצרים רבים אחרים נעלמו מן השוק, למעשה בכל פעם שאתם שומעים על טכנולוגיה שהקדימה את זמנה, כלומר שהשוק לא היה מוכן לקלוט אותה, הכוונה למעשה היא שהביקוש לא היה קיים עדיין.
זאת מלכודת שחברות הזנק רבות עשויות ליפול בה. הטכנולוגיה היא מדהימה, ונכון שבאינטרנט ובסביבה הדיגיטלית היו טכנולוגיות שיצרו ביקושים ועשו זאת בהצלחה אדירה, אבל הכישלונות רבים מההצלחות. יכולת טכנולוגית ללא גיבוי ביקושיםמוכחים או לכול הפחות פוטנציאליים בשוק מסוכנת לכול חברה, אבל עשויה להיות קטלנית עבור חברות הזנק.
טכנולוגיה היא לא הכול - אבל השוק יכול להיות.

חממות טכנולוגיות - הסיפור העצוב

תוכנית החממות הטכנולוגיות הישראלית שהחלה בראשית שנות התשעים כתוכנית שמטרתה לסייע בקליטת מדענים ואנשי טכנולוגיה שעלו מבריה"מ הייתה הצלחה גדולה מבחינה זאת. החממות סייעו בקליטת מדענים עולים בעבודה במקצועם וכן בעלייתן ופריחתן של חברות ההזנק הישראליות. אולם מבחינה אחת נכשלו החממות - המעבר לעצמאות כלכלית.
בתחילת הדרך הייתה סברה כי החממות ימכרו את אחזקותיהן בחברות ההזנק שבתוכן, בין אם בהנפקה לציבור, או במסגרת עסקת רכישה, וישתמשו בכספים למימון הפעילות של החממות עצמן ולספק רווחים לשותפים בחממות - התחזית לא התגשמה.
בשנת 2003 נערך שינוי במבנה החממות, שנקרא המעבר להפרטה, שבו ניתנו לחממות יחד עם הדרישה למציאת משקיעים, הלוואות מימון מטעם המדע"ר. הלוואות אלו היו אמורות לאפשר לחממות לפעול יחד עם ההשקעות לתקופה של 6-7 שנים עד שיוכלו לממן עצמן ממכירת החברות שבתוכן או שבגרו ויצאו מהחממות.
ההערכה הייתה שלאחר משבר ההי-טק של 2000-2002 יוכלו החממות למכור את אחזקותיהן או להנפיקן בצורה רווחית ולאחר שיחזירו את ההלוואות יוכל המדע"ר להתמקד במימון פרויקטים. יותר מ 80 מיליון ש"ח ניתנו כהלוואות בשנת 2003 ועד עתה (7 שנים מאוחר יותר) פחות מ15 מיליון ש"ח הוחזרו. כידוע השווקים לא ממש התאוששו והיה משבר עולמי חדש ב2008 שנמשך עד היום ומפריע לביצוע עסקאות רכש גדולות. אבל כל ההסברים לא פותרים את הבעיה.
בפני האוצר עומדת האפשרות לממש את המניות שהועברו כעירבון - לא בטוח שמכירה במצב נוכחי של השוק תאפשר החזר הוגן, ומה הנזק לטווח ארוך שיגרם. מצד שני האוצר יכול לשבת על המניות ולחכות להתאוששות - שינוי במצבת ההכנסות ויתכן שנזק נוסף מבחינת מימון פעילויות דומות בטווח הארוך.
אם מצרפים את הבעיה החדשה הזאת לקשיי הגיוס של קרנות הון הסיכון הישראליות בתקופה האחרונה נראה כי שניים מעמודי התמיכה הראשיים של החדשנות בישראל הוכו קשות. היתכן שזה הכול?
החשש לטווח הארוך הוא שיתכן ובדומה לביקורת שהוטחה בקרנות הון הסיכון כי הן מעודדות מכירה בזול ומהר של החברות שבמימונן, וכי הן גורמות ליציאה מהארץ של גורמי תעסוקה, הלחץ להחזר כספי יגרום לחממות להתנהג בצורה הדומה לקרנות הון הסיכון.
באם יתממש החשש, החממות שבמקור נועדו לקלוט עולים על ידי תעסוקה, יהפכו לגורמים המקטינים תעסוקה עקב יצוא חברות וידע.
מבחינתי שורש הבעיה הוא לא במצב הכלכלי העולמי, אלא רק מובלט על ידו. שורש הבעיה הוא בתפיסה של סוג החברות שהחממות מארחות, והכיוון שאליו על החברות הללו לשאוף להגיע. בתחילת שנות התשעים ניהלתי חברה בחממה טכנולוגית במימון המדע"ר. פיתחנו דור ראשון של מוצרים והתחלנו למכור אותם בשוק. קיבלנו אזהרה כי אם נערוך מכירות בקנה מידה מסחרי יקטן המענק שלנו ממנהלת החממות בהיקף מתאים. נטשנו את המכירות ועברנו לפיתוח הדור השני.
התפיסה לדעתי צריכה להיות שעל החברות היוצאות מהחממה להיות חברות עצמאיות או לקראת עצמאות ועם יכולת, אפילו חלקית של קיום עצמאי. חברות כאלו יהיו בעלות נוכחות בשוק ולכן יהיה להן ערך גבוה יותר למכירה או להנפקה. גם אם לא ימכרו או יונפקו הן יוכלו לחלק חלק מהרווחים בטווח זמנים מתקבל על הדעת וליצר בכול אחת מהדרכים הללו הכנסה לחממה.
בעוד מדינות אחרות באות ללמוד ולהעתיק את מודל החדשנות הישראלי - כדאי אולי שאנחנו נלמד מהמודל המתערער שלנו ונשפר אותו - והפעם לטובתנו.

פוסט ראשון - הצהרת כוונות

בכתיבת הבלוג הזה בכוונתי לכתוב דעות, תוצאות מחקר ורעיונות כלליים לגבי נושאי פיתוח עסקי, הזדמנויות עסקיות וכדומה. הבלוג אינו מיועד לשמש כתשתית לפרסום מדעי - מחקרי, אלא לשמש כתשתית לפרסום מדעי - מעשי.

העיסוק המרכזי שלי מבחינה מחקרית ומעשית הוא חדשנות ובמיוחד חדשנות פתוחה. המונח חדשנות פתוחה Open Innovation בא לציין את אותה החדשנות שהארגון מאמץ מהסביבה: חברות אחרות, אקדמיה, יועצים וכדומה, בניגוד לחדשנות פנימית הנובעת מתוך הארגון.

החדשנות הפתוחה היא מונח קליט ונפוץ באיחוד האירופי. מבחינה זאת יש לזכור כי האיחוד האירופי המעוניין מאוד בשימור התחרותיות של החברות הקטנות והבינוניות שלו נתקל בקשיים רבים עקב מבנה האוכלוסייה של החברות הקטנות והבינוניות של האיחוד. אנחנו רגילים לראות בחברות הקטנות והבינוניות בארץ חברות הזנק, חברות בתחילת דרכן שהגודל מהווה מדד מסוים להצלחתן אבל גם מדד למשך הזמן שחלף מאז הקמתן. באיחוד האירופי הרוב המוחלט של החברות הללו ( ברוב הארצות יותר מ80%) הן חברות ותיקות ויציבות בסקטורים מסורתיים שאינם עתירי ידע או טכנולוגיה. בספרד ובאיטליה לדוגמה יש יותר משלושה מיליון חברות כאלו כשלמעלה מ90% מהן אינן חברות הזנק או חברות עתירות טכנולוגיה.

קל להבין שהמנגנונים שפותחו בארץ לסייע לחברות קטנות ובינוניות אינם מתאימים באופן גורף למדינות שאוכלוסית החברות בגודל זה אצלם שונה במהותה מאצלנו.

מאידך, בשנים האחרונות החל התמ"ת בארץ לפתח פעילויות עבור תעשיות מסורתיות על מנת לסייע להן. שינוי זה במדיניות המשרד מהתמקדות מלאה בתעשיות עתירות הידע וההכרה בצורך לתמוך בתעשיות המסורתיות יקרב אותנו יותר אל הנעשה באירופה מהבחינה הזאת.

יש לזכור כי באירופה, והכוונה לאיחוד האירופי ולחברות בו, יש ברמה האדמיניסטרטיבית, וכן בתחומי המחקר הרלבנטי הערכה להישגים וליכולות הישראליות מבחינת חדשנות. מעבר לכל הדעות הפוליטיות, והמאבקים הפוליטיים, ישנה הכרה כי ישראל הקטנה הצליחה להגיע להשגים מבחינת חדשנות, מבחינת עידוד סקטורים מבוססים של ידע ומו"פ, ומבחינת השקעות הון סיכון שהאיחוד האירופי לא הצליח. המודל הישראלי מהווה מקור למחקר והתעניינות - מתוך רצון להבין ולחקות את המודל.

רק בשבוע שעבר הייתה בארץ משלחת של 25 נציגי חברות ממשל וגופי מחקר מפינלנד שהגיעה לארץ, על מנת לבדוק הזדמנויות לשיתופי פעולה, לקשור קשרים ולהבין כיצד עובדת השיטה שלנו. הפינים שהגיעו רואים בנו דוגמה רלבנטית עבורם כיוון שמבחינת הגודל היכולת להגיע למשאבים והקשר לסביבה המידית יש דימיון רב בין המדינות. מה ניתן ללמוד בהשואות בן ארצות נראה בעתיד.

על כך בפוסט הבא.