מערכת חדשנות לאומית

בשבוע שעבר השתתפתי בכנס בנושא חדשנות בת קיימא באוניברסיטת אלגרבה בפארו פורטוגל. הכנס היה מוצלח וההרצאות מעניינות. עבורי היה זה הביקור הראשון מזה חמש שנים ומעבר לכנס התעניינתי בשני היבטים – המצב הכלכלי העכשווי ואווירת החדשנות בפורטוגל.
אחת הפרזנטציות דנה במדיניות הנפקת חברות הבת מהאוניברסיטה. היה מעניין להשוות את הפעילות של חברת היישום של האוניברסיטה לזאת של חברת יישום בישראל. היחידה האחראית על מסחור הידע באוניברסיטה בפורטוגל, נדרשת לתחרות חדשנות על מנת לקבל מספיק פרויקטים. לאחר מכן החברה מאמנת את צוות הניהול של הפרויקטים ובעקבות זאת מסייעת לפרויקט לגייס השקעה, מארחת אותו במבנה דמוי חממה (תמורת תשלום) וכשהפרויקט מוכן לפעול כחברה עצמאית משגרת אותה לעולם הרחב. היחידה אינה מחזיקה במניות מחברת ההזנק. כמובן ששיטה זאת מגבילה את יכולת היחידה לייסד חברות הזנק.
חברת היישום הישראלית מקבלת רעיונות לחברות הזנק מהמדענים באוניברסיטה, על החברה לסנן את הרעיונות, לגייס מוביל עסקי ולתת לו לגייס את ההשקעה, או לסייע לחברה החדשה להיכנס לחממה טכנולוגית. חברת היישום מחזיקה במניות ובאם אפשר גם מעבירה את הידע ברישיון. לכן תיאורטית חברת היישום הישראלית יכולה להזניק חברות ללא הגבלה.
מדוע קיים הבדל כזה בשיטות העבודה של החברות? לתשובה הברורה שני חלקים: מצד אחד הנטייה הטבעית למסחר רעיונות שהיא גבוהה יותר בישראל; מצד שני התשתית היותר מגוונת, חממות טכנולוגיות, קרנות הון סיכון, וכלי עזר נוספים הנפוצים יותר בישראל והמאפשרים לחברת היישום להתמקד בפעילות הראשית שלה.
הנטייה הטבעית מטעה – היא טבעית רק בחלקה. רובה נובע מהתרבות המקומית ומהחינוך. עידוד האינדיבידואליות, חשיבה חופשית פתרונות לא שגרתיים היה דומיננטי בחרה הישראלית מתחילתה. התרבות מאופיינת בהערצה ליכולת האלתור בניגוד לתכנון, וביכולת לתת את כל מה שיש לך על מנת להגיע לתוצאה.פורטוגל העדיפה קונפורמיות וסדר, דיוק ותכנון.
אם נחזור בזמן לסוף שנות השמונים, נמצא ישראל שלא שונה בהרבה מפורטוגל של היום. מעט יזמים, תשתית תומכת קטנה וכדומה, מכאן שהשינוי של המערכת הפורטוגזית לאחת הדומה לישראלית של היום ניתן לביצוע. כיצד?
אציע את הדרך הבאה:
חשוב לזכור שיצירת תשתית חדשנות דורשת כמות מספקת של פרויקטים בתהליך, אחרת תיצר תחושת אי-התאמה העלולה להוביל לתוצאות שליליות. אם תיצור 100 קרנות הון סיכון שלא יהיו להן מספיק פרויקטים טובים למימון, אי היכולת להחזיר את ההשקעה תבטיח שיקח זמן רב מאוד לסקטור הון הסיכון להתאושש. לכן אין טעם להעתיק מערכות שלמות אלא לתת להן להתפתח. בשלב הראשון יש ליצור את הביקוש, לחנך לחדשנות, לעודד יצירת פרויקטים, ורק לאחר מכן להזמין את "כלי" העזר או לבנות אותם לפי הצורך.
איזה סוג חינוך? כיצד לבצע זאת?
על כך בפוסט הבא......

שוק הון הסיכון בישראל – שינוי כיוון?

בכלכליסט התפרסמה הודעה על סקר של דלוויט לגבי יוזמת שר האוצר לעודד השקעת גופים מוסדיים בקרנות הון הסיכון.
המאמר מדגיש את התנגדותם של כ 15% מאנשי הון הסיכון לפעילות לעומת תמיכתם של 70%. הכוונה של האוצר היא לתת ערבויות להשקעות של מוסדיים בקרנות הון סיכון על מנת לעודד הזרמה של השקעות בכיוון זה.
למרות הרושם אין ממש חדש בגישה. בזמנו בתחילת שנות ה 90 הייתה פעולה דומה שבה הוענקה ערבות להשקעה בקרנות הון סיכון (קרנות ענבל) שגייסו הון ממשקיעים פרטיים וזאת על מנת "להתניע" את שוק הון הסיכון בישראל.
החזרה לאמצעי זה לאחר התחזקותו של הענף בשני העשורים האחרונים, מאותת דוקא על חולשה של הענף בימנו למרות נתוני ההשקעה האחרונים.
האם יש בכך מספיק?
הסיבות לחולשת שוק הון הסיכון בשנתיים האחרונות נובעות מכמה מקורות – המקור הראשון הוא היחלשות הענף באופן כללי בעולם ופניה של משקיעים לתחומים אחרים. גישה זאת הנובעת משילוב של הרגשת מיצוי יחד עם חולשה כלכלית כללית עקב המשבר העולמי פגעו גם בקרנות בארה"ב ובמקומות אחרים, ובהשלכה גם בשוק הון הסיכון הישראלי המעורב במידה רבה בשוק הון הסיכון העולמית סיבה אחרת, היא הביצועים של קרנות הון הסיכון. לוא היו קרנות הון הסיכון מצליחות להביא החזרים אדירים על ההשקעה, היו הכספים הנותרים בידי משקיעי הארץ והעולם זורמים אליהם. אלא שהביצועים, מבחינת החזר על השקעה אינם מדהימים. שוק הון הסיכון עומד בפני שתי אפשרויות צמצום באם המצב ימשך, מספר הקרנות עשוי לרדת אבל גודלן אמור להישאר באותו היקף, כלומר יוצר שוק בוגר, אומנם מצומצם יותר אבל יש לשער יציב; אפשרות שניה היא ירידה קנה במספר הקרנות אבל ירידה משמעותית בגודל הקרנות. אפשרות זאת טומנת בחובה סכנה גדולה. קרנות קטנות אינן יכולות להיעזר בחוק המספרים הגדולים, להשקיע במספר גדול יחסית של השקעות בשלבים מוקדמים ולקוות שלפחות חלקן יצליחו ויניבו את ההחזר המקווה על ההשקעה. הקרנות הקטנות יאלצו להשקיע בחברות בוגרות יותר עם סיכון נמוך יותר, ולהשקיע במספר קטן יותר של חברות. אנחנו כבר רואים מגמה בכיוון זה.
ירידה כזאת עלולה לגרום לעליה בקושי הגיוס וליצירת מעגל הרסני שיביא להיעלמות יחסית של הענף.
האם צעדי האוצר הם התשובה?
כנראה שכצעד בודד ללא שינוי במבנה שוק קרנות הון הסיכון, או בצורת התמודדות עם השקעות הון סיכון, צעדי האוצר הם טיפול סיפטומטי לכל היותר. טיפול כזה יכול לסייע באם יחד עמו ייפתר המשבר העולמי וכלל ההשקעות יתחזקו, וכצעד עקיף גם ההשקעות בהון הסיכון, השקעות בחברות ועלייה במחירי המימוש של ההשקעות. ללא סיוע חיצוני כזה, אנחנו עשויים להיות באותו מצב כמו הים, בעוד שנתיים, רק ללא האפשרות להיעזר במוסדיים.

1) כתבת כלכליסט - התאוששות איטית ביכולת של ההייטק הישראלי לגייס הון - מתאריך 13 לאוקטובר 2010.
2) כתבת כלכליסט - דלויט: 15% מאנשי ההון סיכון בישראל מתנגדים ליוזמת האוצר לעודד השקעת מוסדיים - מתאריך 1 לנובמבר 2010.

העברת חברות לידי העובדים

כלכליסט פרסם כי בחברת אדווסנט העבירו ארבע קרנות הון סיכון את המניות שבידן לעובדים ולגוף הון הסיכון האחרון. העובדים הצליחו לגייס מימון מלקוח פוטנציאלי להמשך הפיתוח והחברה ממשיכה להתקיים.
הפעולה נחשבת לייחודית בעולם ההי-טק, וקשה למצוא לה תקדים בעולם זה. לכאורה נראה הגיוני, אולם במחשבה לאחור, נדירות האירוע דורשת תשומת לב.

תעשיית ההי-טק מתגאה בכך שהיא מבוססת לא על משאבי חומרים או אנרגיה ייחודיים אלא על משאבי כוח אדם יחודיים. כוח האדם הייחודי, היקר והחשוב - עד כדי כך שלא נקרא יותר כוח אדם אלא משאבי אנוש, איננו כזה. הוא מקבל לעיתים מניות, אבל כפי שצוין, לעיתים רחוקות בלבד מקבל את השליטה בגורל החברה שהוא מסייע בהקמתה.

חשיבות הנאמנות והמסירות של העובדים לקיום ופריחת החברה היא נושא מוכר וידוע לכול מנהל, או מי שעבר הכשרה בניהול או מנהיגות. בתעשיית ההי-טק נהוגות משכורות גבוהות, ברובן תולדה של היצע מוגבל במקצועות מסוימים ופחות כתגמול על מסירות.

בהי-טק מצפים מהעובדים להיות מסורים לעבוד שעות ארוכות ולהיות זמינים 24 שעות. מצפים מהם להישגים ולקידום הפיתוח. מקדמים מתוכם את המנהלים - כדי שיבינו את הטכנולוגיה ואת השוק. אבל נותנים להם שליטה בגורל החברה, שותפות בגורל החברה במשורה. רוב עסקאות הענקת האופציות לעובדים מדברות על נתח קטן יחסית, ובודאי לא שליטה.

קרנות הון הסיכון, הנמצאות במצב נחיתות מול העובדים בהבנת השוק, הבנת הטכנולוגיה ודרישות / רצונות הלקוחות שומרות את השליטה לעצמן. הן מעדיפות את השליטה ואת הנהגה שלהן במקום לאפשר לעובדים לעשות זאת בשבילן - ואנחנו רואים את המחיר בתעשיית ההי-טק ובתוצאותיה בשנים האחרונות.
בעת שבתעשיות הותיקות הפנימו מזמן את חשיבות שיתוף העובדים בניהול החברה ובקביעת גורלה, נראה כי תעשיית ההי-טק רק מתחילה להפנים את הרעיון. האם זה סימן לבגרות? נחיה ונראה.

ומה אחרי הקרנות?

החדשות בנושא קרנות הון הסיכון אינן מעודדות. במשך שנים התגאו הקרנות הישראליות ביכולת הגיוס שלהן, שנבעה מהסתמכות על שני פרמטרים: מספר חברות ההזנק הרבות יחסית בישראל; ומספר סיפורי הצלחה מסחררים. אולם מעבר ליכולת הגיוס המרשימה, מספר ההצלחות האמתיות, ורווחיות ההשקעה בקרנות לא היו מרשימות מספיק על מנת לעבור את המשבר האחרון.
בעוד שירידת ממוצע הגודל של הקרנות בארה"ב נזקף לזכות או לחובת המשבר האחרון, קשיי הגיוס בארץ נובעים בנוסף מביצועים כלליים נמוכים של הענף. הגדלת מספר השנים עד למימוש ההשקעה, מקטין את הרווחיות השנתית או ההחזר השנתי על ההון, כמן כן המשבר הנוכחי וירידת מספר חברות ההזנק מקשה עוד יותר על קרנות הון הסיכון להראות רווחיות המתחרה באלטרנטיבות אחרות להשקעה, ומכאן הירידה ביכולתן לגייס.
אבל השאלה הגדולה היא - מה יתפוס את מקום הקרנות? מה יקרה לחברות ההזנק בארץ?
נחלק את התשובה לשני חלקים: חברות הזנק עם השקעה קטנה; חברות הזנק עם השקעה גדולה.
חברות הזנק הדורשות השקעה קטנה, יוכלו להמשיך לגייס ממשקיעים פרטיים וקרנות שישרדו, וגם אם יראו החזרים נמוכים יותר על ההון יש לשער שחלק מהשוק יישאר, ואולי נראה התמחויות סקטוריאליות בהמשך.
חברות הזנק הדורשות השקעה גדולה - כאן טמונה המכשלה העיקרית. אנג'לים ומשקיעים פרטיים קטנים נרתעים מהשקעה בחברות הדורשות השקעות גדולות כי ברור להם שבהמשך הם ימחקו ולמעשה היכולת שלהם להחזר לאורך זמן תיפגע. למעט באם יהיה שינוי כללים עקב חקיקה או התמסדות תרבותית בכיוון זה, ולכך הסיכויים קלושים, לא מהם תבוא הישועה. לגבי חברות כאלו נראה כנראה "בריחה" של רעיונות והצעות למקומות בעולם בהם ניתן יהיה לגייס את הסכומים המתאימים. פתרון זה יגרום נזק לא רצוי למשק, בכך שיגרום בריחה של מקורות תעסוקה והכנסה לחו"ל, ובעקובת זאת גם בריחת מוחות בקצב מואץ.
אפשרות שלישית היא חזרתם של חברות ה bootstrap שנדחקו מהמרכז עקב עלית קרנות הון הסיכון וחברות ההזנק. חברות אלו שיתבססו על יכולתם להתקיים מהכנסותיהן כבר בשלבים הראשונים של חייהן, יוכלו לקיים את עצמן על סמך השקעה ראשונית קטנה יחסית. החיסרון של חברות אלו, שהוא בדרך כלל קצב גידול איטי יותר מאשר חברות הזנק, ישמש כיתרון לאור המשברים העולמיים האחרונים כיוון שיקטין את חשיפתן לסכנות, ויאפשר להן להתמודד עם תנאי שוק משתנים טוב יותר. חברות אלו יש לשער שיצליחו לשמור על "אזרחותן הישראלית".
האם ומתי נתחיל לראות את השינוי? אחרי החגים לבטח (לא בטוח - אילו חגים)......

חממות טכנולוגיות - הסיפור העצוב

תוכנית החממות הטכנולוגיות הישראלית שהחלה בראשית שנות התשעים כתוכנית שמטרתה לסייע בקליטת מדענים ואנשי טכנולוגיה שעלו מבריה"מ הייתה הצלחה גדולה מבחינה זאת. החממות סייעו בקליטת מדענים עולים בעבודה במקצועם וכן בעלייתן ופריחתן של חברות ההזנק הישראליות. אולם מבחינה אחת נכשלו החממות - המעבר לעצמאות כלכלית.
בתחילת הדרך הייתה סברה כי החממות ימכרו את אחזקותיהן בחברות ההזנק שבתוכן, בין אם בהנפקה לציבור, או במסגרת עסקת רכישה, וישתמשו בכספים למימון הפעילות של החממות עצמן ולספק רווחים לשותפים בחממות - התחזית לא התגשמה.
בשנת 2003 נערך שינוי במבנה החממות, שנקרא המעבר להפרטה, שבו ניתנו לחממות יחד עם הדרישה למציאת משקיעים, הלוואות מימון מטעם המדע"ר. הלוואות אלו היו אמורות לאפשר לחממות לפעול יחד עם ההשקעות לתקופה של 6-7 שנים עד שיוכלו לממן עצמן ממכירת החברות שבתוכן או שבגרו ויצאו מהחממות.
ההערכה הייתה שלאחר משבר ההי-טק של 2000-2002 יוכלו החממות למכור את אחזקותיהן או להנפיקן בצורה רווחית ולאחר שיחזירו את ההלוואות יוכל המדע"ר להתמקד במימון פרויקטים. יותר מ 80 מיליון ש"ח ניתנו כהלוואות בשנת 2003 ועד עתה (7 שנים מאוחר יותר) פחות מ15 מיליון ש"ח הוחזרו. כידוע השווקים לא ממש התאוששו והיה משבר עולמי חדש ב2008 שנמשך עד היום ומפריע לביצוע עסקאות רכש גדולות. אבל כל ההסברים לא פותרים את הבעיה.
בפני האוצר עומדת האפשרות לממש את המניות שהועברו כעירבון - לא בטוח שמכירה במצב נוכחי של השוק תאפשר החזר הוגן, ומה הנזק לטווח ארוך שיגרם. מצד שני האוצר יכול לשבת על המניות ולחכות להתאוששות - שינוי במצבת ההכנסות ויתכן שנזק נוסף מבחינת מימון פעילויות דומות בטווח הארוך.
אם מצרפים את הבעיה החדשה הזאת לקשיי הגיוס של קרנות הון הסיכון הישראליות בתקופה האחרונה נראה כי שניים מעמודי התמיכה הראשיים של החדשנות בישראל הוכו קשות. היתכן שזה הכול?
החשש לטווח הארוך הוא שיתכן ובדומה לביקורת שהוטחה בקרנות הון הסיכון כי הן מעודדות מכירה בזול ומהר של החברות שבמימונן, וכי הן גורמות ליציאה מהארץ של גורמי תעסוקה, הלחץ להחזר כספי יגרום לחממות להתנהג בצורה הדומה לקרנות הון הסיכון.
באם יתממש החשש, החממות שבמקור נועדו לקלוט עולים על ידי תעסוקה, יהפכו לגורמים המקטינים תעסוקה עקב יצוא חברות וידע.
מבחינתי שורש הבעיה הוא לא במצב הכלכלי העולמי, אלא רק מובלט על ידו. שורש הבעיה הוא בתפיסה של סוג החברות שהחממות מארחות, והכיוון שאליו על החברות הללו לשאוף להגיע. בתחילת שנות התשעים ניהלתי חברה בחממה טכנולוגית במימון המדע"ר. פיתחנו דור ראשון של מוצרים והתחלנו למכור אותם בשוק. קיבלנו אזהרה כי אם נערוך מכירות בקנה מידה מסחרי יקטן המענק שלנו ממנהלת החממות בהיקף מתאים. נטשנו את המכירות ועברנו לפיתוח הדור השני.
התפיסה לדעתי צריכה להיות שעל החברות היוצאות מהחממה להיות חברות עצמאיות או לקראת עצמאות ועם יכולת, אפילו חלקית של קיום עצמאי. חברות כאלו יהיו בעלות נוכחות בשוק ולכן יהיה להן ערך גבוה יותר למכירה או להנפקה. גם אם לא ימכרו או יונפקו הן יוכלו לחלק חלק מהרווחים בטווח זמנים מתקבל על הדעת וליצר בכול אחת מהדרכים הללו הכנסה לחממה.
בעוד מדינות אחרות באות ללמוד ולהעתיק את מודל החדשנות הישראלי - כדאי אולי שאנחנו נלמד מהמודל המתערער שלנו ונשפר אותו - והפעם לטובתנו.