מלכר יותר מוסרי מגוף למטרות רווח - ויקפדיה מול רשתות חברתיות

בתחילת השנה האזרחית התפרסמו תוצאות הגיוס מהציבור שערכה ויקיפדיה העולמית (16 מיליון דולר מהציבור מהם 285 אלף ₪ מישראל). בניגוד לגופים אחרים המגייסים השקעות מגופים פרטיים או מוסדיים או מהציבור באמצעות הנפקות, ויקיפדיה גייסה תרומות מהציבור. התמורה היחידה שהציבור קיבל היא המשך הפעילות של ויקיפדיה ללא מסחור וללא פרסומות.
בעוד שלכאורה אין בכך חידוש. גופים רבים, שאינם פועלים למטרות רווח אלא לרווחת הציבור, מגייסים תרומות (רוטרי בת חפר) בערבי גאלה, בגיוס אקטיבי מתרומות, מכירות יד-שנייה, הגרלות, או אפילו פשוט בפניה לצבור לתרום (שירותרום, אילן, ועוד).
אולם במבט מקרוב מתגלים מספר הבדלים. ה גיוסים שלמעלה לרוב מוגבלים גיאוגראפית למדינה או איזור, ומבוצעים פיזית, באיסוף אקטיבי. הם פונים לקהל יעד מקומי, עם עניין לטווח הקצר. ויקיפדיה פנתה לקהל עולמי, ניהלה את כל המסע שלה ברשת ללא, ואפשרה לכל העולם להצטרף ולתמוך בה. מבחינה זאת, אנו רואים כאן גיוס כלל עולמי ברשת.
נקודת הניתוח עד כה הייתה בהשוואה לגופים ללא מטרות רווח. אבל למעשה את הויקיפדיה ניתן לסווג גם כנותן שירותים ברשת. כנותן שירותים ברשת יכולה ויקיפדיה לגבות תשלום כלשהו עבור השירותים שלה. אכן זה היה מסבך את מודל הפעילות שלה כיוון שהיא ניזונה מהמשתמשים לא פחות משהיא מזינה אותם, הרי הם אלו שמעלים תכנים, אבל ניתן היה למצוא מודל שבו התשלום מדורג על פי התרומה לכתיבה. מודל אחר המוכר לנו מגופים הפועלים ברשת והנותנים שירותים הוא פתיחת השימוש לפרסום. כאן ניתן לייצר הכנסות אמיתיות, שאינן תלויות ברצון הטוב של ציבור התורמים אלא רק בכמות השימוש. בדרך זאת יכלו המייסדים של ויקיפדיה להתעשר – ראו מה קורה ברשתות חברתיות מצליחות.
רשתות חברתיות גם הן משתמשות בתכנים שמעלים המשתמשים, בקשרים שהמשתמשים יוצרים, ואף בתת-קבוצות לפי סיווגים שיצרו המשתמשים. הרשתות מעניקות שירות לציבור, אולם בניגוד לויקיפדיה הוא בא עם תג מחיר – הפרסומות, חלקים ממוסחרים ועוד. הפעילות הממוסחרת מייצרת ערך נקוב לרשת ומאפשרת לבעליה / מפעיליה להתעשר.
האם יש בעיה אתית בהבדלים שבין שני המודלים? לכאורה אין דבר פסול בלתת שירות ללא תשלום, כשהתשתית ממומנת על ידי פרסומות (מה קורה בטלביזיה המסחרית עשרות שנים?). האם גוף המגדיר עצמו כגוף ללא-מטרת רווח והמגייס תקציב לפעילות על ידי תרומות מהציבור, מוסרי יותר מגוף שאינו גובה תשלום עבור השירות אבל ממן את הפעילות מפרסום?
האם התגובה שלנו או התחושה שלנו נובעת מערכן העצום של הרשתות החברתיות? הכוח שהן מייצגות? האם יש לנו חשש כי עצם היות הרשתות גופים עסקיים המגלגלים הון, ובעלי כוח והשפעה שהן עלולות לנצל זאת לרעה?
האם גופים המגייסים כסף מן הציבור ללא-כוונת רווח מוסריים יותר? האם אנו בטוחים יותר בכוונותיהם?
האם, בעולם קפיטליסטי, מונע על ידי שיקולי כלכליים, אין סתירה בין בטחון בכוחות השוק ש"יסדרו" את העניינים, יבטיחו שירות הולם, ואיכות לאורך טווח, לבין פקפוק במוסריות של גופים אלו והעדפה מוסרית לגופים שאינם מונעים על ידי רווח?
כפי שכתוב למעלה המטרה של הבלוג היא להעלות שאלות – לא לתת להן מענה.

כינוס איטלקי ישראלי בנושא העברת טכנולוגיה

בתאריכים 23-24 לנובמבר נערך בתל-אביב כנב דו-לאומי איטלקי ישראלי בנושא העברת טכנולוגיה. האירוע היה מעניין במיוחד.
הכנס נפתח (לאחר הנאומים הפוליטיים) בדיון לגבי העברת טכנולוגיה – מהמעבדה לתעשייה. הרכב הפנל היה מעניין במיוחד. את הצד הישראלי ייצגו מנהלים מחברות היישום של האוניברסיטאות (ידע, רמות, בר-אילן R&D וBGנגב), בעת שהצד האיטלקי יוצג על ידי מנהלי מכוני מחקר לאומיים ( ISS, ISA, CNR, ENEA ועוד).
היו הבדלים נוספים בין שני המודלים הלאומיים שהוצגו. למרות שהגופים הישראלים שיוצגו על ידי חברות היישום היו קטנים בדרך כלל מהגופים הלאומיים האיטלקיים, הרי שהישראלים הראו מספרי גבוהים יותר של המצאות מדווחות, הגשת בקשות לפטנטים ופטנטים מאושרים. כמו כן נראה כי החברות הישראליות היו פעילות תקופה ארוכה יותר מאשר הגופים האיטלקיים.
הבדל מעניין נוסף היה בכך שבעוד שהגופים האיטלקיים הם ציבוריים והנתונים לגבי ביצועיהם הם נחלת הכלל, חברות היישום הישראליות הן פרטיות וביצועיהן חסויים. בכנס הייתה הזדמנות לקבל נתונים סטטיסטיים לגבי הבקשות ומסחור הידע שלהן.
הארגונים האיטלקיים הציגו בגאווה את נתוני חברות ההזנק שיסדו, בעוד שהחברות הישראליות הראו נטייה לרישוי ברמה דומה להשקת חברות בנות. מנכ"ל ידע אף הביע העדפה לרישוי על פני חברות הזנק. למרות שהעליתי שאלה בנוגע למהות ההעדפה, הנושא הוטה לפני שדר' נייברג הספיק לענות. לממשלות וגופי ממשל אירופאים העדפה ברורה להשקת חברות חדשות. פעילות זאת מאפשרת לכמת בבירור את תרומת פעילות העברת הידע ליצירת מקומות עבודה. ברישוי לחברות בינוניות וגדולות קשה לקשר גידול בתעסוקה להעברת טכנולוגיה. לכן מסיבות פוליטיות, יצירת מקומות עבודה על ידי השקת חברות חדשות עדיפה.

שוק הון הסיכון בישראל – שינוי כיוון?

בכלכליסט התפרסמה הודעה על סקר של דלוויט לגבי יוזמת שר האוצר לעודד השקעת גופים מוסדיים בקרנות הון הסיכון.
המאמר מדגיש את התנגדותם של כ 15% מאנשי הון הסיכון לפעילות לעומת תמיכתם של 70%. הכוונה של האוצר היא לתת ערבויות להשקעות של מוסדיים בקרנות הון סיכון על מנת לעודד הזרמה של השקעות בכיוון זה.
למרות הרושם אין ממש חדש בגישה. בזמנו בתחילת שנות ה 90 הייתה פעולה דומה שבה הוענקה ערבות להשקעה בקרנות הון סיכון (קרנות ענבל) שגייסו הון ממשקיעים פרטיים וזאת על מנת "להתניע" את שוק הון הסיכון בישראל.
החזרה לאמצעי זה לאחר התחזקותו של הענף בשני העשורים האחרונים, מאותת דוקא על חולשה של הענף בימנו למרות נתוני ההשקעה האחרונים.
האם יש בכך מספיק?
הסיבות לחולשת שוק הון הסיכון בשנתיים האחרונות נובעות מכמה מקורות – המקור הראשון הוא היחלשות הענף באופן כללי בעולם ופניה של משקיעים לתחומים אחרים. גישה זאת הנובעת משילוב של הרגשת מיצוי יחד עם חולשה כלכלית כללית עקב המשבר העולמי פגעו גם בקרנות בארה"ב ובמקומות אחרים, ובהשלכה גם בשוק הון הסיכון הישראלי המעורב במידה רבה בשוק הון הסיכון העולמית סיבה אחרת, היא הביצועים של קרנות הון הסיכון. לוא היו קרנות הון הסיכון מצליחות להביא החזרים אדירים על ההשקעה, היו הכספים הנותרים בידי משקיעי הארץ והעולם זורמים אליהם. אלא שהביצועים, מבחינת החזר על השקעה אינם מדהימים. שוק הון הסיכון עומד בפני שתי אפשרויות צמצום באם המצב ימשך, מספר הקרנות עשוי לרדת אבל גודלן אמור להישאר באותו היקף, כלומר יוצר שוק בוגר, אומנם מצומצם יותר אבל יש לשער יציב; אפשרות שניה היא ירידה קנה במספר הקרנות אבל ירידה משמעותית בגודל הקרנות. אפשרות זאת טומנת בחובה סכנה גדולה. קרנות קטנות אינן יכולות להיעזר בחוק המספרים הגדולים, להשקיע במספר גדול יחסית של השקעות בשלבים מוקדמים ולקוות שלפחות חלקן יצליחו ויניבו את ההחזר המקווה על ההשקעה. הקרנות הקטנות יאלצו להשקיע בחברות בוגרות יותר עם סיכון נמוך יותר, ולהשקיע במספר קטן יותר של חברות. אנחנו כבר רואים מגמה בכיוון זה.
ירידה כזאת עלולה לגרום לעליה בקושי הגיוס וליצירת מעגל הרסני שיביא להיעלמות יחסית של הענף.
האם צעדי האוצר הם התשובה?
כנראה שכצעד בודד ללא שינוי במבנה שוק קרנות הון הסיכון, או בצורת התמודדות עם השקעות הון סיכון, צעדי האוצר הם טיפול סיפטומטי לכל היותר. טיפול כזה יכול לסייע באם יחד עמו ייפתר המשבר העולמי וכלל ההשקעות יתחזקו, וכצעד עקיף גם ההשקעות בהון הסיכון, השקעות בחברות ועלייה במחירי המימוש של ההשקעות. ללא סיוע חיצוני כזה, אנחנו עשויים להיות באותו מצב כמו הים, בעוד שנתיים, רק ללא האפשרות להיעזר במוסדיים.

1) כתבת כלכליסט - התאוששות איטית ביכולת של ההייטק הישראלי לגייס הון - מתאריך 13 לאוקטובר 2010.
2) כתבת כלכליסט - דלויט: 15% מאנשי ההון סיכון בישראל מתנגדים ליוזמת האוצר לעודד השקעת מוסדיים - מתאריך 1 לנובמבר 2010.

העברת חברות לידי העובדים

כלכליסט פרסם כי בחברת אדווסנט העבירו ארבע קרנות הון סיכון את המניות שבידן לעובדים ולגוף הון הסיכון האחרון. העובדים הצליחו לגייס מימון מלקוח פוטנציאלי להמשך הפיתוח והחברה ממשיכה להתקיים.
הפעולה נחשבת לייחודית בעולם ההי-טק, וקשה למצוא לה תקדים בעולם זה. לכאורה נראה הגיוני, אולם במחשבה לאחור, נדירות האירוע דורשת תשומת לב.

תעשיית ההי-טק מתגאה בכך שהיא מבוססת לא על משאבי חומרים או אנרגיה ייחודיים אלא על משאבי כוח אדם יחודיים. כוח האדם הייחודי, היקר והחשוב - עד כדי כך שלא נקרא יותר כוח אדם אלא משאבי אנוש, איננו כזה. הוא מקבל לעיתים מניות, אבל כפי שצוין, לעיתים רחוקות בלבד מקבל את השליטה בגורל החברה שהוא מסייע בהקמתה.

חשיבות הנאמנות והמסירות של העובדים לקיום ופריחת החברה היא נושא מוכר וידוע לכול מנהל, או מי שעבר הכשרה בניהול או מנהיגות. בתעשיית ההי-טק נהוגות משכורות גבוהות, ברובן תולדה של היצע מוגבל במקצועות מסוימים ופחות כתגמול על מסירות.

בהי-טק מצפים מהעובדים להיות מסורים לעבוד שעות ארוכות ולהיות זמינים 24 שעות. מצפים מהם להישגים ולקידום הפיתוח. מקדמים מתוכם את המנהלים - כדי שיבינו את הטכנולוגיה ואת השוק. אבל נותנים להם שליטה בגורל החברה, שותפות בגורל החברה במשורה. רוב עסקאות הענקת האופציות לעובדים מדברות על נתח קטן יחסית, ובודאי לא שליטה.

קרנות הון הסיכון, הנמצאות במצב נחיתות מול העובדים בהבנת השוק, הבנת הטכנולוגיה ודרישות / רצונות הלקוחות שומרות את השליטה לעצמן. הן מעדיפות את השליטה ואת הנהגה שלהן במקום לאפשר לעובדים לעשות זאת בשבילן - ואנחנו רואים את המחיר בתעשיית ההי-טק ובתוצאותיה בשנים האחרונות.
בעת שבתעשיות הותיקות הפנימו מזמן את חשיבות שיתוף העובדים בניהול החברה ובקביעת גורלה, נראה כי תעשיית ההי-טק רק מתחילה להפנים את הרעיון. האם זה סימן לבגרות? נחיה ונראה.

ומה אחרי הקרנות?

החדשות בנושא קרנות הון הסיכון אינן מעודדות. במשך שנים התגאו הקרנות הישראליות ביכולת הגיוס שלהן, שנבעה מהסתמכות על שני פרמטרים: מספר חברות ההזנק הרבות יחסית בישראל; ומספר סיפורי הצלחה מסחררים. אולם מעבר ליכולת הגיוס המרשימה, מספר ההצלחות האמתיות, ורווחיות ההשקעה בקרנות לא היו מרשימות מספיק על מנת לעבור את המשבר האחרון.
בעוד שירידת ממוצע הגודל של הקרנות בארה"ב נזקף לזכות או לחובת המשבר האחרון, קשיי הגיוס בארץ נובעים בנוסף מביצועים כלליים נמוכים של הענף. הגדלת מספר השנים עד למימוש ההשקעה, מקטין את הרווחיות השנתית או ההחזר השנתי על ההון, כמן כן המשבר הנוכחי וירידת מספר חברות ההזנק מקשה עוד יותר על קרנות הון הסיכון להראות רווחיות המתחרה באלטרנטיבות אחרות להשקעה, ומכאן הירידה ביכולתן לגייס.
אבל השאלה הגדולה היא - מה יתפוס את מקום הקרנות? מה יקרה לחברות ההזנק בארץ?
נחלק את התשובה לשני חלקים: חברות הזנק עם השקעה קטנה; חברות הזנק עם השקעה גדולה.
חברות הזנק הדורשות השקעה קטנה, יוכלו להמשיך לגייס ממשקיעים פרטיים וקרנות שישרדו, וגם אם יראו החזרים נמוכים יותר על ההון יש לשער שחלק מהשוק יישאר, ואולי נראה התמחויות סקטוריאליות בהמשך.
חברות הזנק הדורשות השקעה גדולה - כאן טמונה המכשלה העיקרית. אנג'לים ומשקיעים פרטיים קטנים נרתעים מהשקעה בחברות הדורשות השקעות גדולות כי ברור להם שבהמשך הם ימחקו ולמעשה היכולת שלהם להחזר לאורך זמן תיפגע. למעט באם יהיה שינוי כללים עקב חקיקה או התמסדות תרבותית בכיוון זה, ולכך הסיכויים קלושים, לא מהם תבוא הישועה. לגבי חברות כאלו נראה כנראה "בריחה" של רעיונות והצעות למקומות בעולם בהם ניתן יהיה לגייס את הסכומים המתאימים. פתרון זה יגרום נזק לא רצוי למשק, בכך שיגרום בריחה של מקורות תעסוקה והכנסה לחו"ל, ובעקובת זאת גם בריחת מוחות בקצב מואץ.
אפשרות שלישית היא חזרתם של חברות ה bootstrap שנדחקו מהמרכז עקב עלית קרנות הון הסיכון וחברות ההזנק. חברות אלו שיתבססו על יכולתם להתקיים מהכנסותיהן כבר בשלבים הראשונים של חייהן, יוכלו לקיים את עצמן על סמך השקעה ראשונית קטנה יחסית. החיסרון של חברות אלו, שהוא בדרך כלל קצב גידול איטי יותר מאשר חברות הזנק, ישמש כיתרון לאור המשברים העולמיים האחרונים כיוון שיקטין את חשיפתן לסכנות, ויאפשר להן להתמודד עם תנאי שוק משתנים טוב יותר. חברות אלו יש לשער שיצליחו לשמור על "אזרחותן הישראלית".
האם ומתי נתחיל לראות את השינוי? אחרי החגים לבטח (לא בטוח - אילו חגים)......

מה קדם, הביקוש לטכנולוגיה או להיפך?

השאלה שבכותרת היא שאלה מעניינת שעלתה בשיחה לפני כמה ימים. זאת מסוג השאלות שהתשובה עליהן לדעתי היא "כן". כיוון שיש מקרים שהביקוש קדם לטכנולוגיה, ואלו הרוב, ויש מקרים שבהם הטכנולוגיה קדמה לביקוש.
בעוד שמהבחינה הפילוסופית השאלה מעניינת, מהבחינה העסקית היא קריטית.
מקרה שבו הביקוש קודם לטכנולוגיה, כפי שכל איש שיווק מתחיל לומד, הוא מצב מצוין כי הוא מאפשר לשווק את המוצרים מבוססי הטכנולוגיה יחסית פשוט, לפי כללי השיווק הקלאסי, וזאת בעיה פתורה, עמה יודע השיווק להתמודד.
אבל, כאשר הטכנולוגיה מקדימה את הביקוש הבעיה חמורה בהרבה.
הפסקה קלה לאגדה אורבאנית / בדיחה ידועה וחבוטה: בשנות החמישים שלח מפעל לנעליים שני אנשי מכירות לאפריקה לשני אתרים שונים על מנת להעריך את פוטנציאל השיווק של מוצרי המפעל. בערב מתקשר איש המכירות הראשון ואומר:" אין מה לחפש פה, כולם יחפים, מחר אני חוזר הבייתה". חצי שעה אחריו מתקשר השני ואומר:" תתחילו לעבוד משמרת נוספת, יש פה פוטנציאל אדיר, כולם יחפים."
הראשון הוא בדיוק המקרה שלגביו אנחנו דנים, השוק אולי קיים ואולי אפילו נדע להגדיר אותו מבחינת מיקום גודל ופרופיל צרכן, אבל הביקוש לא קיים, צריך ליצור אותו. יצירת ביקוש היא מסוכנת, דורשת השקעה וחברות קטנות יכולות לכלות את כוחן לפני שיגיעו לתוצאות, ואפילו להביא לכך שמישהו אחר יקטוף את הפירות.
אחד המוצרים המוכרים היה הגלגול הראשון של הפקסימיליה, אשר לא תפס תנופה בפעם הראשונה ורק בסיבוב השני הצליח לחדור אל השוק, והפך לכלי התקשורת השימושי ביותר אחרי הטלפון בשנות השמונים ותחילת שנות התשעים של המאה הקודמת.
מוצרים רבים אחרים נעלמו מן השוק, למעשה בכל פעם שאתם שומעים על טכנולוגיה שהקדימה את זמנה, כלומר שהשוק לא היה מוכן לקלוט אותה, הכוונה למעשה היא שהביקוש לא היה קיים עדיין.
זאת מלכודת שחברות הזנק רבות עשויות ליפול בה. הטכנולוגיה היא מדהימה, ונכון שבאינטרנט ובסביבה הדיגיטלית היו טכנולוגיות שיצרו ביקושים ועשו זאת בהצלחה אדירה, אבל הכישלונות רבים מההצלחות. יכולת טכנולוגית ללא גיבוי ביקושיםמוכחים או לכול הפחות פוטנציאליים בשוק מסוכנת לכול חברה, אבל עשויה להיות קטלנית עבור חברות הזנק.
טכנולוגיה היא לא הכול - אבל השוק יכול להיות.