מה קדם, הביקוש לטכנולוגיה או להיפך?

השאלה שבכותרת היא שאלה מעניינת שעלתה בשיחה לפני כמה ימים. זאת מסוג השאלות שהתשובה עליהן לדעתי היא "כן". כיוון שיש מקרים שהביקוש קדם לטכנולוגיה, ואלו הרוב, ויש מקרים שבהם הטכנולוגיה קדמה לביקוש.
בעוד שמהבחינה הפילוסופית השאלה מעניינת, מהבחינה העסקית היא קריטית.
מקרה שבו הביקוש קודם לטכנולוגיה, כפי שכל איש שיווק מתחיל לומד, הוא מצב מצוין כי הוא מאפשר לשווק את המוצרים מבוססי הטכנולוגיה יחסית פשוט, לפי כללי השיווק הקלאסי, וזאת בעיה פתורה, עמה יודע השיווק להתמודד.
אבל, כאשר הטכנולוגיה מקדימה את הביקוש הבעיה חמורה בהרבה.
הפסקה קלה לאגדה אורבאנית / בדיחה ידועה וחבוטה: בשנות החמישים שלח מפעל לנעליים שני אנשי מכירות לאפריקה לשני אתרים שונים על מנת להעריך את פוטנציאל השיווק של מוצרי המפעל. בערב מתקשר איש המכירות הראשון ואומר:" אין מה לחפש פה, כולם יחפים, מחר אני חוזר הבייתה". חצי שעה אחריו מתקשר השני ואומר:" תתחילו לעבוד משמרת נוספת, יש פה פוטנציאל אדיר, כולם יחפים."
הראשון הוא בדיוק המקרה שלגביו אנחנו דנים, השוק אולי קיים ואולי אפילו נדע להגדיר אותו מבחינת מיקום גודל ופרופיל צרכן, אבל הביקוש לא קיים, צריך ליצור אותו. יצירת ביקוש היא מסוכנת, דורשת השקעה וחברות קטנות יכולות לכלות את כוחן לפני שיגיעו לתוצאות, ואפילו להביא לכך שמישהו אחר יקטוף את הפירות.
אחד המוצרים המוכרים היה הגלגול הראשון של הפקסימיליה, אשר לא תפס תנופה בפעם הראשונה ורק בסיבוב השני הצליח לחדור אל השוק, והפך לכלי התקשורת השימושי ביותר אחרי הטלפון בשנות השמונים ותחילת שנות התשעים של המאה הקודמת.
מוצרים רבים אחרים נעלמו מן השוק, למעשה בכל פעם שאתם שומעים על טכנולוגיה שהקדימה את זמנה, כלומר שהשוק לא היה מוכן לקלוט אותה, הכוונה למעשה היא שהביקוש לא היה קיים עדיין.
זאת מלכודת שחברות הזנק רבות עשויות ליפול בה. הטכנולוגיה היא מדהימה, ונכון שבאינטרנט ובסביבה הדיגיטלית היו טכנולוגיות שיצרו ביקושים ועשו זאת בהצלחה אדירה, אבל הכישלונות רבים מההצלחות. יכולת טכנולוגית ללא גיבוי ביקושיםמוכחים או לכול הפחות פוטנציאליים בשוק מסוכנת לכול חברה, אבל עשויה להיות קטלנית עבור חברות הזנק.
טכנולוגיה היא לא הכול - אבל השוק יכול להיות.

חדשנות וילדים בעבודה

הבלוג הזה מיועד בעיקר לאותם הורים לילדים קטנים הנאלצים בחופשת הקיץ הבאה עלינו לטובה (כולם מקווים) ל"ארח" את הקטנים אצלם בעבודה. למי שהגיל הזה מאחוריו - לא נורא יש לשער שהסיבוב הבא יגיע בעתיד, ומי שכבר שייך לקטגורית הסבא / סבתא - זה רלבנטי גם עבורכם.
הדבר החשוב ביותר הוא הגישה. עבור הילדים הביקור הוא אירוע המעורר התרגשות וציפייה. ההזדמנות הנדירה שלהם לחלוק עמכם את עולמם של הבוגרים, לא לבד אלא בליווי מוכר ואהוב (שלכם). האם זאת תהיה חוויה חיובית עבורכם? כמו תמיד, ההחלטה הזאת בידכם. נכון שאנחנו לא רוצים שזה מה שהילדים יראו:
אבל האם יתכן וניתן למצוא ערך מסוים מעבר לרגש ולהנאה של בילוי זמן עם חברי המשפחה הצעירים?
באחד הפוסטים בבלוג שלו מציין פרופ' שלמה מיטל כי ליזמים יש מה ללמוד מילדי הגן. ההתפלאות, צורת ההסתכלות השונה והבסיסית ללא פילטרים, וללא דעות קדומות של הילדים, יכולות לסייע ליזמים להניע את החברות שלהם בכיוונים חדשים. האם זה הכול? ומה עם חברות ותיקות?
אם ניקח את יכולות ההתבוננות של הילדים, התמימות וחוסר הפילטרים שלהם, ונסביר להם את תהליכי העבודה הפשוטים ברמת מה נעשה, מה נכנס ומה יוצא; התובנות שלהם יכולות להיות מאוד מעניינות.
בחברות רבות ישנם תהליכים שעוצבו מזה זמן רב, וחלקם ממשיכים להתקיים עד היום מסיבות היסטוריות. העובדים שמבצעים את העבודה כבר רגילים ולא תמיד עולה בדעתם שאפשר אחרת. יתר על כן, רוב העובדים היום, גם אם עובדים עם מחשבים אינם ילידי הרשת, וחלק משמעותי מהם אפילו לא ילידי המחשב (גם כותב בלוג זה), ולכן האינטואיציה הממוחשבת לא באה להם באופן טבעי. לילדים אין בעיה כזאת! מהשאלות שלהם ניתן ללמוד הרבה, ואפילו יותר מהדרך שבא יבצעו מטלות פשוטות שיתנו להם.
לכן בקיץ הקרוב, במיוחד אם אתם מנהלים, הרשו לעובדים שלכם להביא את הילדים (כמובן שמדובר במקומות בטוחים ללא סיכון), נסו לראות אם אתם יכולים להפיק תובנות חדשות, אולי תרצו לראות בהם יועצים ארגוניים (הרבה יותר זול מהאלטרנטיבה)? ולמי שחושב שרק לגבי עבודה במשרד ניתן ללמוד משהו - כדאי לראות את הסרטון הזה:

דרך אגב, לפעמים, תלוי בילד, אפשר ללמוד גם משהו על ההירrכיה הפנימית במשרד מתוך ההבנות של הילד לגבי מי הבוס. הם לא ממש מתייחסים לתארים הכתובים על הדלת, אלא מסתכלים מי אומר למי מה לעשות.
קיץ נעים ופורה.

חממות טכנולוגיות - הסיפור העצוב

תוכנית החממות הטכנולוגיות הישראלית שהחלה בראשית שנות התשעים כתוכנית שמטרתה לסייע בקליטת מדענים ואנשי טכנולוגיה שעלו מבריה"מ הייתה הצלחה גדולה מבחינה זאת. החממות סייעו בקליטת מדענים עולים בעבודה במקצועם וכן בעלייתן ופריחתן של חברות ההזנק הישראליות. אולם מבחינה אחת נכשלו החממות - המעבר לעצמאות כלכלית.
בתחילת הדרך הייתה סברה כי החממות ימכרו את אחזקותיהן בחברות ההזנק שבתוכן, בין אם בהנפקה לציבור, או במסגרת עסקת רכישה, וישתמשו בכספים למימון הפעילות של החממות עצמן ולספק רווחים לשותפים בחממות - התחזית לא התגשמה.
בשנת 2003 נערך שינוי במבנה החממות, שנקרא המעבר להפרטה, שבו ניתנו לחממות יחד עם הדרישה למציאת משקיעים, הלוואות מימון מטעם המדע"ר. הלוואות אלו היו אמורות לאפשר לחממות לפעול יחד עם ההשקעות לתקופה של 6-7 שנים עד שיוכלו לממן עצמן ממכירת החברות שבתוכן או שבגרו ויצאו מהחממות.
ההערכה הייתה שלאחר משבר ההי-טק של 2000-2002 יוכלו החממות למכור את אחזקותיהן או להנפיקן בצורה רווחית ולאחר שיחזירו את ההלוואות יוכל המדע"ר להתמקד במימון פרויקטים. יותר מ 80 מיליון ש"ח ניתנו כהלוואות בשנת 2003 ועד עתה (7 שנים מאוחר יותר) פחות מ15 מיליון ש"ח הוחזרו. כידוע השווקים לא ממש התאוששו והיה משבר עולמי חדש ב2008 שנמשך עד היום ומפריע לביצוע עסקאות רכש גדולות. אבל כל ההסברים לא פותרים את הבעיה.
בפני האוצר עומדת האפשרות לממש את המניות שהועברו כעירבון - לא בטוח שמכירה במצב נוכחי של השוק תאפשר החזר הוגן, ומה הנזק לטווח ארוך שיגרם. מצד שני האוצר יכול לשבת על המניות ולחכות להתאוששות - שינוי במצבת ההכנסות ויתכן שנזק נוסף מבחינת מימון פעילויות דומות בטווח הארוך.
אם מצרפים את הבעיה החדשה הזאת לקשיי הגיוס של קרנות הון הסיכון הישראליות בתקופה האחרונה נראה כי שניים מעמודי התמיכה הראשיים של החדשנות בישראל הוכו קשות. היתכן שזה הכול?
החשש לטווח הארוך הוא שיתכן ובדומה לביקורת שהוטחה בקרנות הון הסיכון כי הן מעודדות מכירה בזול ומהר של החברות שבמימונן, וכי הן גורמות ליציאה מהארץ של גורמי תעסוקה, הלחץ להחזר כספי יגרום לחממות להתנהג בצורה הדומה לקרנות הון הסיכון.
באם יתממש החשש, החממות שבמקור נועדו לקלוט עולים על ידי תעסוקה, יהפכו לגורמים המקטינים תעסוקה עקב יצוא חברות וידע.
מבחינתי שורש הבעיה הוא לא במצב הכלכלי העולמי, אלא רק מובלט על ידו. שורש הבעיה הוא בתפיסה של סוג החברות שהחממות מארחות, והכיוון שאליו על החברות הללו לשאוף להגיע. בתחילת שנות התשעים ניהלתי חברה בחממה טכנולוגית במימון המדע"ר. פיתחנו דור ראשון של מוצרים והתחלנו למכור אותם בשוק. קיבלנו אזהרה כי אם נערוך מכירות בקנה מידה מסחרי יקטן המענק שלנו ממנהלת החממות בהיקף מתאים. נטשנו את המכירות ועברנו לפיתוח הדור השני.
התפיסה לדעתי צריכה להיות שעל החברות היוצאות מהחממה להיות חברות עצמאיות או לקראת עצמאות ועם יכולת, אפילו חלקית של קיום עצמאי. חברות כאלו יהיו בעלות נוכחות בשוק ולכן יהיה להן ערך גבוה יותר למכירה או להנפקה. גם אם לא ימכרו או יונפקו הן יוכלו לחלק חלק מהרווחים בטווח זמנים מתקבל על הדעת וליצר בכול אחת מהדרכים הללו הכנסה לחממה.
בעוד מדינות אחרות באות ללמוד ולהעתיק את מודל החדשנות הישראלי - כדאי אולי שאנחנו נלמד מהמודל המתערער שלנו ונשפר אותו - והפעם לטובתנו.